שלי ולא שלי - דיוק, אמת וסמכות פנימית

השבוע ישבתי באיזה ערב אצל חברים. מישהי דיברה על החטופים, מישהו אמר "אבל מה אפשר לעשות?" והיא אמרה "להפגין, ללכת לכיכר, לא להפסיק להיות הקול שלהם" ומישהו אמר "לא, זה רק מזיק". אחרים התרגזו ואני שאלתי אותו איך זה מזיק? הוא אמר שזה יגרום לחמאס להחזיק בהם יותר, ככל שנראה שאנחנו רוצים אותם. הוא לא יכל להסביר לי את ההגיון שמאחורי זה, אז שאלתי אותו מאיפה הרעיון הזה הגיע, איפה הוא שמע אותו או האם חשב עליו לבד. לא היתה לו תשובה. שאלתי אותו האם המציאות, עכשיו כשיש עסקה, הוכיחה את זה, עכשיו כשלירי ורומי בבית - שמות שמוכרים כבר בכל העולם.

הרבה פעמים מידע שמגיע אלינו לא נבדק במערכות שלנו, הוא מאומץ בגלל שאנחנו סומכים על המקור או לא סומכים על עצמנו.

הקורונה היא דוגצא מצוינת. הבהלה שפשטה פה, גרמה לאנשים להקשיב להוראות הזויות ("להשאיר את הנעליים בחוץ, הן נגועות"), לאמץ אמירות משוגעות ("אמא, אבא, יותר טוב שלא אבוא לחבק אתכם, שבו לבד בבית")... חיים, משפחות, עסקים, השתנו מקצה לקצה, כי סמכנו על מישהו או לא סמכנו על עצמנו.

האם מה שיוצא לי מהפה והמחשבה שאני חושבת, זה אכן שלי או מידע שאימצתי מתישהוא?

זה נכון גם לגבי מלא הגדרות, ערכים, אמונות,

שאנחנו סופגים כילדים בבית ובמסגרות,

שאנחנו סופגים כבוגרים מנורמות ומוסכמות חברתיות,

שאנחנו מאמצים מגופים ומומחים עליהם אנחנו נוטים לסמוך.

כך יוצא שהחלטות ובחירות חשובות בחיינו נעשות מתוך הנחות ורעיונות שהם בכלל לא שלנו, לא עברו בחינה וסינון. וכשאנחנו בוחרים שלא מתוך הדיוק שלנו, התוצאה בהתאם. נמצא את עצמנו במקומות לא נכונים לנו: מקצוע, סגנון החיים, מערכות היחסים, פעילויות וסביבות שונות.

הבחור הזה ואני נכנסנו לשיחה משלנו, נזכרנו שהרעיון שכיכר החטופים והמחאות בנושא החטופים בלבד (לא פוליטיקה), הם מזיקים, יצא ממקור שאינו מעוניין שיהיו מחאות, שזו לא דעה שלו, שהוא לא בחן את הרעיון עד הסוף וזו היתה תובנה שלו. גם המציאות מלמדת שאין בזה אמת. הוא גם אמר שהוא מבין שזה משהו ש(מן הסתם)חוזר בחיים שלו, האופן בו הוא שואב ומאמץ רעיונות לפעמים. יש לו תואר שני במדעי המחשב ותפקיד ניהולי בחברת היי טק. יש לו אישה ושני ילדים. יש לו הרגל להקשיב לגופים גדולים, לסמכויות גדולות חיצוניות. איזה יופי בגיל 37 לחשב מחדש את מקומה של הסמכות הפנימית שלך.

תמיד זה חוזר לחיבור וההיכרות של האדם עם עצמו, לבחינת הדברים דרך המסננת שלו עצמו. אפקט העדר מתחיל להיות פחות ופחות רלונטי, עם ההבנה שלכל אדם מתאים משהו אחר. מוסכמות ונורמות חברתיות הולכות ומתנפצות ויש יותר משני מגדרים, ויותר מצורת חיים אחת נורמטיבית שמקובלת על כולם. ככל שנתפתח אל תוך הדיוק העצמי והסמכות הפנימית, כך יתאפשר לכל אדם לחיות בכבוד, בחופשיות ובאותנטיות.

גם כיום בישראל, כשהפילוג ניכר בחברה הישראלית, על רקע כל כך הרבה אתגרים שיש במדינה, הרבה מאוד מהאמירות הנזרקות לאויר, אולי כדאי שייבחנו ע"י הדוברים: האם מה שיוצא לי מהפה והמחשבה שאני חושבת, זה אכן שלי או מידע שאימצתי מתישהוא?

בבלוג אחר שעסק באלהים, ציינתי את רעיון הגאולה והדרך אליה, על פי דתות ועל פי שפינוזה. גאולה, משמעה שחרור, הצלה או פדיון ממשהו מגביל או משעבד. להשתחרר מכבלי המוכר והידוע, המקובל והנורמטיבי, המצופה והיאה, אל עבר חיים של דיוק פנימי, סמכות פנימית, אותנטיות, ביטוי עצמי, חמלה וקבלה עצמית, זו תודעה של חופש, של שחרור משהו משעבד ומגביל. כמו בציטוט (לא ידעתי של מי) "אל תחפש לצעוד בעקבות של אחרים. סלול את הדרך שלך".

וכמו בציטוט של הרב קוק "צריך שכל אדם ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו, כנר חברו, ואין איש שאין לו נר."