מה יהיה בפרק הבא?

מאמר פוליטי זה לא אני. זה לא מה שמעניין באמת. המציאות היא המופע הפיזי של מה שבאמת חשוב.

שנים חייתי לי בבועה נעימה, לא מקשיבה לחדשות, העיתון היה בשביל סודוקו ותשבצים. עד 2023. שאז הרגשתי שדברים גדולים וחשובים קורים, תנועות בכיוונים לא טובים לנו ואני רוצה להבין מה קורה. ופגשתי לראשונה את יריב לוין ורוטמן, חוק הנבצרות והחוק לצמצום עילת הסבירות, ועוצמות של אלימות וזעם ברחובות. עם השנים לימדתי את עצמי לדייק, מתי לדבר ומתי לשתוק. עכשיו אני אדבר. קצת ארוך אבל שווה להתעכב על זה.

בקורונה בשנת 2020, כולנו למדנו מילים כמו 'וריאנטים', על הקשר הישיר בין מתעטש בסין לכלכלה העולמית ועוד, והיו כמה שיעורים פוטנציאליים, שהם הדבר החשוב ואחזור אליהם בהמשך. עם ארועי החיים, כמו בקורונה, שוב ושוב נכנסים לחיינו מושגים חדשים ושיעורים פוטנציאליים.

בשביעי באוקטובר 2023 צללתי לעומק של הכל, רציתי להבין מה קורה, ראיתי סרטונים ותמונות שכל הכבוד למנגנוני בריאות הנפש שלי שידעו מה לעשות עם המידע הזוועתי הזה. וכשצה"ל תקף בעזה אני הותקפתי ע"י מכרים מכל העולם. אז למדתי היטב, קראתי המון, היסטוריה וגיאופוליטיקה, מי היה כאן קודם, מה אמר מוחמד, איך סאדאת ידע מה הוא עושה ואנחנו לא. דקלמתי תאריכים ומספרים בע"פ, כמו לפני בחינת בגרות. ביום הזה פגשנו אכזריות ברמה לא מוכרת, פגשנו אבדן וחרדה בהיקפים בלתי נתפסים, פגשנו זילות, יהירות והפקרה במערכות שהיו עבורנו אמינות ב-100 אחוז. עולם המושגים שלנו התערער והיו שיעורים פוטנציאליים.

ועכשיו אנחנו בשנת 2025. יש לנו אחים בגיהנום של החמאס כבר מעל 530 יום(!), יש לנו מערכות לא מתפקדות בכל תחומי החיים במדינה הקטנה הזו, יש ביביסטים וקפלניסטים ומשתמטים וכופרים וכל הפילוגים האפשריים בעם הקטן הזה, יש לנו ממשל שעושה כרצונו, בניגוד לחוק ומשפט, לאו דוקא לטובת המדינה והעם. ויש לנו שיעורים פוטנציאליים, שוב.

זה העניין. המציאות היא המופע הפיזי של מה שבאמת חשוב - השיעורים. ההתפתחות.

המילה 'בודהי' (מהמילה 'בודהה') הרבה פעמים מפורשת כ'מואר'. הפירוש הנכון הוא 'נעור' (מהמילה 'ערות'). על פי הבודהיזם, לכולנו יש עפעפיים נוספים בלתי נראים, דרכם אנחנו רואים את המציאות, עם הפילטרים האישיים שלנו, ההגדרות שלנו, המסקנות מהעבר, הפחדים, הרצונות... הפרשנות שלנו לדברים. התעוררות, על פי הבודהיזם, היא הרמת עפעפיים אלו וראיית המציאות כפי שהיא, ללא פרשנות וללא הגדרה. שום דבר אינו טוב או רע. הוא כפי שהוא והשאלה היא אם הוא נכון לי, האם ישרת ויקדם אותי. זוהי ההתפתחות המתבקשת בחיים האלה, מאחר ועל פי הבודהיזם, כל הסבל הקיים הוא עניין של פרשנות, הסבל על מה שיש ועל מה שאין.

התפתחות והתפכחות הן מילים דומות כ"כ.

התפכחות, בדומה ללפקוח את עינינו, בדומה ללהיות פיכח ולא שיכור, או לפי המילון: שֶׁדַּעֲתוֹ צְלוּלָה עָלָיו, הָרוֹאֶה דְּבָרִים כְּמוֹת שֶׁהֵם, שֶׁאֵינוֹ נָתוּן לַהַשְׁפָּעָה הַמְּסַנְוֶרֶת אֶת הָעֵינַיִם: יֵשׁ לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַדְּבָרִים בְּאֹפֶן פִּכֵּחַ.

המציאות מציעה לנו שוב ושוב שיעורי פוטנציאליים שיכולים להביא להתפכחות ולהתפתחות.

זה לא נוח הדבר הזה ולא נעים. לגלות איזו אמת שאולי היתה שם קודם ולא ראינו, או לגלות שמשהו השתנה לנו וכבר לא המוכר והידוע. וזה לא נוח ולא נעים ככה בפתאומיות להידרש להשתנות בעצמנו, לגלות על עצמנו, נדרש הרבה אומץ.

מה יכולנו ללמוד בקורונה:

• סמכות פנימית: קיבלנו הנחיות הזויות של גופים גדולים ("השאירו את הנעליים והשקיות בחוץ, חטאו הכל" למרות שלא ככה נדבקים נקודה, "אל תבקרו את ההורים שלכם" וקשישים רבים סבלו מבדידות בנוסף לחרדה שיחלו, "הישארו בבית, במרחב סגור כולם יחד", במקום להיות בטבע שהוא הבריאות עצמה, ועוד) שמקורן בהבנה מוטעית והיסטריה. הנחיות כה הזויות יכלו פוטנציאלית להביא כל אדם, לחשוב בעצמו איך זה נשמע לו, להפעיל סמכות פנימית והקשבה פנימה.

• חיבור פנימה וסדרי עדיפויות: הסגרים, שהתבררו בדיעבד רובם כטעות פטאלית ממוטטת כלכלית, היוו אפשרות לכל אדם ללמוד את עצמו ואת הקרובים לו מחדש. ללא שגרת עבודה ולימודים, כל אדם יכול היה לגלות מה מעניין אותו, מה מושך אותו ללמוד או לעסוק, ומיהם אלו שהוא תקוע איתם בבית. יש אנשים שהחליפו מסלול לחלוטין, יש שגילו תחביבים ותחומי עניין ויש שגילו מחדש את הזוגיות והמשפחה, לחיזוק הקשרים או להבנה שזה לא נכון להם בכלל. הסגרים יכלו להביא כל אדם להיכרות מחודשת עם עצמו והסובבים, לבחירת סדרי עדיפויות חדשים בחייו ולדיוקים אישיים.

• שמירה על הבית: הסגרים בעיקרם הביאו להתאוששות קלה בטבע שהרסנו. פשוטו כמשמעו. יכולנו לגלות כמה אנחנו מחרבים את הבית כשאנחנו מתנהלים כרגיל מלראות איך הטבע פרח והשתקם כשלא היינו שם, לא נוסעים, לא טסים, לא משליכים פסולת בטיולים ועוד. יכולנו להסיק שעלינו לשנות משהו כדי לשמור על הבית.

האם למדנו? האם מסה משמעותית למדה להפסיק לחפש תשובות והכוונה בחוץ, לחיות באופן מדויק ונכון לה, בחיבור פנימה, ובשמירה על הסביבה?

מה יכולנו ללמוד מהשביעי באוקטובר ואחריו:

• כוחנו באחדותנו: להבדיל מ"יחד ננצח", שעד היום לא ידוע לי איך נראה אותו נצחון מדובר (והאם יש דבר כזה בכלל), האחדות של כולם יחד היא הבסיס לעוצמה אמיתית. אדם, מגובש, המכיר את חלקיו השונים, המבין את מהותו וייעודו, ערכיו ומטרותיו, מחובר לרצון ומכיר את החולשות ומבין את המנגנונים השונים בו – הוא אדם עוצמתי שיכול להתקדם באופן מדויק ונכון לו ולשגשג. כנ"ל מדינה. אנחנו לא יודעים בכלל סביב מה להתאחד. מיד אחרי, התאחדנו כולנו בכאב הגדול, ההלם, הפחד.... זה נעלם במהירות. יכולנו להתאחד אם היינו יודעים סביב מה.

• המטרה המשותפת: בעברי הייתי יועצת ומדריכה בארגונים שונים, ליויתי בכירים ועשיתי אינספור סדנאות והדרכות בתחומים שונים. לכל גוף יש מטרה משותפת שלא תמיד ברורה לכולם. במסעדה לדוגמא, אפשר לומר שלמלצר יש מטרה לקבל הרבה טיפים, לבעלים למכור כמה שיותר ולשוטף הכלים שהכל יהיה נקי ומהר. המטרה המשותפת של כולם היא לקוח מרוצה. הבנה כזו מביאה את כולם להתנהלות אחרת, שיתופית יותר וברורה יותר. ללא מטרה לא נדע לאן להתקדם. בלי יעד בווייז אין מסלול, אין דרך, אין כיוון. במצב בו כל חלק מושך למטרה אחרת ואין מטרה משותפת, לגוף הכללי אין התקדמות, ולרוב יש בלגן. כל חלק רואה באחרים הפרעה בדרך למטרה שלו. כל חלק כועס על החלקים האחרים שאינם נרתמים למטרה שלו, שלא מכבדים את המטרה שלו (דוגמת סוגיית גיוס החרדים וכוחה של התפילה). מלהסתכל על הצבא, או עלינו בשבוע הראשון אחרי השביעי, ניתן לראות איך כשיש מטרה משותפת הכל זז הצידה וכולם עושים הכל יחד למענה. ניתן להסיק שעלינו למצוא את המטרה המשותפת לכולם – הבית הזה. אין לנו ארץ אחרת. נהוג לומר "לא נשכח" על השואה. 'לא נשכח', משמעו לא שנכעס על גרמנים לנצח, או שלנצח נהיה קורבניים ונזכיר לעולם שעשו לנו את הרע מכל. לא. לא נשכח, לאנשים לומדים ומתפתחים, משמעו שנבין איך זה קרה ונדאג תמיד שזה לא יקרה שוב. איך זה קרה? כי לא היה לנו בית. יהודים תמיד הצליחו, בכל מקום בו היו (בנקאים, סוחרים וכולם היו הרופא של המלך). למה לא להצליח כולנו יחד כאן במקום אחד משגשג? ניתן להסיק שכן יש לנו מטרה משותפת ולהתאחד סביבה.

• פניה פנימה: שיעור חוזר הוא שיעור חשוב. כשמערכות הבטחון שלנו - המערכות שסמכנו עליהן שהן מקצועיות ועירניות, ובזכות זה הרשינו לעצמנו לישון טוב בלילה מיום הקמת המדינה – פישלו באופן כל כך חמור והרת אסון, מערכת אמונות שלמה קורסת בפנים. ממשלה היא גוף עליו האדם סומך שהיא מנהלת את העניינים עבורו ובשבילו, וכשקורה כזה אסון, עוד מערכת אמונות קורסת. משמעותם של גופים חיצוניים וסמכויות חיצוניות הופכת לקליפת שום. וכשאין לך על מי לסמוך, אתה לומד שתמיד יש לך אותך, את השכל הישר שלך, את הערכים שלך, את יכולות שלך, וכל אלו יכולים להניע כאן לשינויים.

• מהות: אמנם המדינה הזו צעירה מאוד, אבל גם במונחים של מדינות היא כבר לא בחיתוליה, היא כבר אמורה להבין מי היא. השביעי ואחריו מהוים תהליכים של קריסת המערכות, ואפילו ישנן אנשים ברורים האמונים על התהליכים האלו "במיוחד בשבילנו". כשמשהו מתפרק ברור שיהיה צורך לבנות נכון יותר, מדויק יותר. וכדי לבנות, זה הזמן של המדינה הזו ולהבין מי היא. ישראל לא אמורה להיות ארה"ב. אנחנו לא כמו השכנים שלנו. ישראל לא יכולה להיות כמו אף אחד אחר. אף אדם לא אמור להיות כמו מישהו אחר אלא הוא עצמו. עלינו להבין מהי המהות כדי לממש אותה. אנשים רבים בקליניקה שואלים בדיוק את זה, מחפשים את המהות, את הכיוון, את הדרך. אי אפשר לממש את עצמך בלי להבין את המהות אותה עליך לממש. חוק ה'דהרמה' (בסנסקריט, המילה מפורשת כ'אמת', 'חובה' ו'דרך') הוא חוק קוסמי על פיו לכל אדם יש תפקיד בעולם, המותאם למי שהוא (חוזקות, חולשות, תכונות, יכולות) והוא חובתו. ולפי תפיסה אחרת, בדומה ושונה לדהרמה, באנו עם חוזקות, חולשות, תכונות, יכולות מסוימות וייחודיות לנו, המשרתות את ההתפתחות אותה באנו לעבור כאן והיא חובתנו. אדם יכול להשקיע בהבנת המהות ולממש אותה או שלא. מדינה שלא תממש את מהותה תהיה חלשה מבחינות שונות, מפולגת ועתידה בסכנה. ככה בפשטות. ניתן ללמוד זאת מההיסטוריה ומהתבוננות סביב. אנחנו יכולים להבין את המהות ולהתמקד במימושה. אולי בעצם חייבים.

  
  

ויש עוד שיעורים פוטנציאליים סביב המלחמה הזאת. למדנו? האם אנחנו בכלל פנויים להתמקד בהגדרת המהות שלנו, המטרה המשותפת? האם יש רצון ויכולת ללב ולראש להתאחד ולפעול למימושן, תוך הסתמכות על סמכויות פנימיות? האם יש מסה משמעותית שעוסקת בזה?

מה אנחנו יכולים ללמוד עכשיו, אביב 2025:

סמכות פנימית, מהות, מטרה משותפת, כוחנו באחדותנו, שמירה על הבית, אין לנו ארץ אחרת.

מומחים בתחומים רלונטים מדברים על נקודת אל חזור, על סנאריו חשוך מאוד פוטנציאלי למקום הזה. אני קוראת את כל הכיוונים, אני מוקפת אנשים שהם כל הכיוונים, זה מזל גדול, אני זוכה לבחון את הדברים מכל הכיוונים וזה מאפשר לי להבין את האחים שלי וגם לגבש דעה מפוכחת משלי.

אין איך לפנות מזה ימינה או שמאלה. כדברי אלי שרעבי, גם בעניין החטופים וגם בעניין המדינה,

זה לא שמאל ולא ימין ואנחנו כולנו צריכים להסתכל רק ישר. אין דרך אחרת. אין בית אחר.

אם כל אחד יבחן בתוכו את ערכיו ואמונותיו,

יבחן האם הדרך בה האמין עד היום שירתה אותו, האם האנשים בהם האמין עד היום נכונים לו, מקדמים את טובתו,

יבחן את מצפונו אל מול בחורים צעירים בשלשלאות מורעבים במנהרות כבר שנה וחצי,

יבחן את ליבו אל מול אחיו החרדים, הדתיים, החילונים, הימנים, השמאלנים, הביביסטים, הקפלניסטים, המשתמטים, הכופרים,

יבחן את תפיסתו לגבי המדינה הזו...

כל זה קרה בגלל איך שהיינו בתוכנו עד עכשיו. השינוי יתחיל בפנים.

אנחנו כותבים את הספר הזה. זהו פרק מותח בו הקורא חושש שהגיבורים בסכנה, לקראת הרס וחורבן. הוא הופך דף בתקוה לגלות שהגיבורים יינצלו והסוף יהיה טוב.

קולאז' של תקופת מלחמה 2024